פסק-דין בתיק עש"א 17556-11-12

1.      בחודש 10/2012 הוגבל חשבון הבנק של המבקשת (חשבון מס' 62804040) אשר מתנהל אצל המשיב, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, לאחר שבחשבונה סורבו 16 שיקים בשל העדר כיסוי מספיק בין התאריכים 2/12/11 ועד 12/10/12.

2.      המבקשת הגישה את בקשתה דנן בה היא עותרת לגריעת כל 16 השיקים שסורבו מרשימת השיקים שסורבו בשל העדר כיסוי מספיק בחשבון ולביטול ההגבלה שהחיל המשיב על חשבונה. בסעיפים 7-8 לתצהיר כעביה מוסא, הבעלים והמנהל של המבקשת, נטען כי בין המבקשת למשיב נכרת הסכם בעל פה על פיו נהגו הצדדים. בהתאם להסכם זה, כך נטען, התחייב המשיב לפרוע כל שיק שמוצג בחשבון, גם אם אין כיסוי מספיק בחשבון, והמבקשת תדאג להפקדת סכומים המכסים את החריגה עד יום למחרת הצגת השיקים. בסעיף 14 לתצהיר טען מנהל המבקשת כי הייתה הסכמה שהבנק יגדיל באופן זמני את מסגרת האשראי שלה למשך פרק זמן קצר כדי לאפשר לה להפקיד כספים שיש בהם כדי לכסות את השיקים.

3.      המשיב טען בסיכומיו בעל פה וגם בכתב תשובה שהוגש על ידו, כי הוקצתה למבקשת מסגרת אשראי על סך 30,000 ש"ח על פי הסכם מסגרת שנכרת בין הצדדים, וכי היה על המבקשת לנהל את חשבונה בהתאם למסגרת ולא לחרוג ממנה. המשיב אישר, כי בעבר נהג מעת לעת לכבד שיקים שהוצגו בחשבונה של המבקשת מבלי שהייתה יתרה מספקת, אך לטענתו, מקרים אלה אינם מעידים על קיומו של נוהג או הסכם שהבנק חייב לנהוג כך גם בעתיד. המשיב הוסיף, כי באותם מקרים שהבנק כיבד שיקים מבלי שהייתה יתרה מספקת, המבקשת דאגה להפקדת סכומים שיש בהם כדי לכסות את השיקים יום למחרת הצגתם, או נטלה הלוואה זמנית לכיסוי השיקים. בקשר לשיקים שסורבו, לא אושרה למבקשת הלוואה זמנית ולא הופקדו סכומים יום למחרת הצגתם ולכן בדין הם סורבו.

4.      דין המבקשת להידחות. לא שוכנעתי בטענת המבקשת, כי נכרת בינה לבין המשיב הסכם ולפיו התחייב האחרון לפרוע את כל 16 השיקים שסורבו. עדותו של מנהל המבקשת בעניין זה הייתה מבולבלת, כללית ולא ממוקדת. עדות זו אף אינה עולה בקנה אחד עם אופן ניהול החשבון והתנהלות המבקשת במשך החודשים הסמוכים לפני הגבלת החשבון.

כך למשל, מנהל המבקשת אינו מפרט בתצהירו מתי לטענתו נכרת אותו הסכם שלפיו התחייב המשיב לפרוע שיקים גם תוך חריגה ממסגרת האשראי, מי מבין פקידי המשיב סיכם אתו את הדברים, והאם אותו פקיד היה מוסמך להגיע להסכם הנטען. מנהל המבקשת לא נתן הסבר מניח את הדעת, מדוע אותו הסכם לא הועלה על הכתב, ומדוע מסגרת האשראי לא הוגדלה באופן קבוע. הטענה שנכרת הסכם נוסף על הסכם המסגרת נטענה, אם כן, באופן כללי וסתמי, מבלי שפורטה כנדרש, וכמובן מבלי שגובתה בראיה כלשהי, מלבד עדותו של מנהל המבקשת, שלא הייתה מקובלת עלי.

5.      זאת ועוד, השיקים חזרו בתקופה מחודש 12/2011 ועד חודש 10/2012, דהיינו במשך תקופה של עשרה חודשים. במשך תקופה זו לא שלחה המבקשת מכתב כלשהו למשיב בו נטען כי השיקים סורבו שלא כדין ובניגוד למוסכם, לא באה בטרוניה כלשהי למשיב או לפקידיו ובעצם המבקשת לא עשתה דבר עד אשר קיבלה הודעה על הגבלת חשבונה. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת המבקשת, כי נכרת בין הצדדים הסכם ולפיו יכבד המשיב כל שיק שיוצג לחשבון.

6.      בחקירתו הנגדית נתן מנהל המבקשת תשובות מבולבלות בעניין זה, סתר את עצמו ומסר גרסה שאינה תואמת את ההתנהלות בחשבון כפי שזו באה לידי ביטוי בדפי החשבון. כך למשל, מנהל המבקשת טען, כי הוא קיבל הודעה על סירוב 5 השיקים הראשונים, וכי עם קבלת ההודעה פנה למשיב וטען בפניו כי היה עליו לפרוע את השיקים. בהמשך הוא שינה את גרסתו וטען כי הפקידה הסכימה לפרוע את השיקים רק לאחר שפנה אליה והתחייב להפקיד כספים בחשבון. ברם, גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם התנועות בדפי החשבון, שכן 5 השיקים הראשונים חזרו במועדים שונים, עובדה שאינה מתיישבת עם גרסת מנהל המבקשת. זאת ועוד, השיקים לא כובדו כלל, והמבקשת לא הפקידה, יום למחרת הצגתם, כספים שיש בהם כדי לאפשר פירעונם. גם עובדה זו שוללת את טענת מנהל המבקשת בדבר קיומו של הסכם לפירעון השיקים.

7.      להמחשת הדברים אתייחס למספר שיקים שסורבו ואראה כי אין כל בסיס לטענת המבקשת כפי שהועלו בתצהיר מנהלה ובסיכומיה בעל פה. אחד השיקים שסורב היה על סך 20,000 ש"ח והוצג לפירעון ביום 29/6/12. מאחר שפירעון שיק זה היה מביא לחריגה ממסגרת האשראי ב-20,000 ש"ח, הוא סורב. יום למחרת (30/6/12) ויום לאחר מכן (1/7/12), המבקשת לא הפקידה כספים לכיסוי השיק ולכן, גם לגישתה של המבקשת עצמה, המשיב לא היה חייב לכבד אותו שיק.

שיק נוסף שסורב היה על סך 5,200 ש"ח והוצג לפירעון ביום 2/8/12. מכיוון שלא הייתה יתרה מספקת, השיק סורב. מעיון בדפי החשבון עולה, כי המבקשת לא הפקידה כספים לכיסוי השיק, לא ביום למחרת ולא מספר ימים לאחר מכן. נהפוך הוא, בימים שלאחר הצגת השיק בחשבון חויב חשבונה של המבקשת בסכומים שונים, כגון פירעון הלוואות ועוד, באופן שהגדיל את יתרת החובה. רק ביום 7/8/12 הופקד סכום של כ-18,000 ש"ח שהקטין את יתרת החובה בחשבון לסך כ-30,000 ש"ח, דהיינו על יתרת החובה המקסימאלית המותרת.

הוא הדין באשר לארבעת השיקים שסורבו ב-21/8/12. אמנם יום למחרת (22/8/12) הוקמה לטובת המבקשת הלוואה על סך 23,000 ש"ח והופקדו סכומים נוספים על סך 35,000 ש"ח, 17,429 ש"ח ו-21,589 ש"ח. ברם, באותם ימים הוצגו בחשבון המבקשת עשרות שיקים לפירעון שהשאירו את החשבון ביתרת חובה על סך 39,000 ש"ח, יתרה אשר חורגת ממסגרת האשראי שעמדה, כאמור, על סך 30,000 ש"ח.

8.      סיכומם של דברים, המבקשת לא הוכיחה, כי במועד הצגת השיקים היה לה יסוד סביר להניח, כי המשיב חייב לכבד את השיקים שנכללו ברשימת השיקים שסורבו, ולא הוכיחה עילה לגריעת שיקים כלשהם מאותה רשימה. כפי שפורט בהרחבה לעיל, גם לשיטת המבקשת ועל פי טענותיה היא, השיקים סורבו כדין ומבלי שהיה למבקשת יסוד סביר להניח שהמשיב חייב לכבד את השיקים.

9.      סוף דבר, הנני דוחה את הבקשה לגריעת השיקים שסורבו ולביטול ההגבלה, ומורה על ביטול הצו הזמני שניתן על ידי ביום  12/11/12. המבקשת תשלם למשיב הוצאות הליך זה בסך 6,000 ש"ח.

ניתן היום,  ח' ניסן תשע"ג, 19 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: